מגיל צעיר אבא שלי ואני היינו יושבים וצופים יחד בסרטי בורקס. זה היה "זמן האיכות" שלנו יחד.
לכן מיד ידעתי שעבודת הגמר שלי תהיה בנושא 'סרטי בורקס'.
נושא זה מעניין בגלל שהסרטים האלה מצחיקים כיפיים לצפיה וגם רוב המשפחה יכולה לראות אותם ביחד. ז'אנר סרטי הבורקס מאוד מיוחד לקולנוע הישראלי. יש משהו בעשייה הלוקאלית שמאוד מייחד אותנו כעם ונוגע לכל אחד ואחת מאיתנו. כלומר, כל מי שצופה בסרטים האלו יכול למצוא לעצמו ייצוג, מוגזם ולא הולם (לפי תיאוריית אי ההלימה) ככל שיהיה. בכתבתו של אלון הדר לא חשוב מאיזו עדה: 50 שנות בורקס קולנועי ישראלי, הדר כותב על אי-ההלימה בהתייחסות לעובדה שאת הדמות של סאלח שבתי העולה החדש מעיראק גילם חיים טופול ז"ל שבא ממשפחה יוצאת מזרח אירופה: "סאלח שבתי לא לבד. רוב גיבורי סרטי הבורקס, הז'אנר הפופולרי בקולנוע הישראלי בשנות השישים והשבעים, הם סטריאוטיפים מהלכים, שעוצבו על ידי יוצרים אשכנזים וקיבעו את דמותו של המזרחי בתודעה הישראלית. ששון הערס ב"צ'רלי וחצי", פארוק המשוגע ב"אלכס חולה אהבה", מרגו הזונה המרוקאית של מנחם גולן".
החשיבות של הנושא לחברה שלנו כיום זה שסטריאוטיפים לא חלפו מהעולם שלנו. גם כיום יש סטריאוטיפים עדתיים, לדוגמא רואים משהוא מזרחי חושבים שהוא עבריין ואם רואים משהו אשכנזי חושבים שהוא עורך דין. בכתבתו של ניר וולף הסטריאוטיפ חי וקיים: דעות יש לכולם, אבל דעות שמשתלם להקשיב להן - יש בודדות הוא מצטט את מעיין אדם בתכניתה עם דנה גרוצקי: "אתן לא צריכות להיות פוליטיקלי קורקט כל הזמן, הסטריאוטיפ חי וקיים", נזפה מעיין אדם בחברותיה בעת שיחת אולפן על הומואים, מוזיקת פופ וכדורגל. כי מה לעשות, לפעמים סטריאוטיפים הם נכונים, כמו שלפעמים נוח להכליל".
עבודת החקר שלי עוסקת בסרטי בורקס שניתן לומר, בדיעבד אולי, שחלקם היוו סאטירה קומית על החברה שלנו.
סאלח שבתי, צ'רלי וחצי וגם אבא גנוב- שלושת הסרטים אותם ניתחתי - נכתבו ובוימו ע"י יוצרים אשכנזים. בכתבתה של נירית אנדרמן ימשיך כבודו: האם סרטי הבורקס פגעו במזרחיים? היא מעלה את השאלה: "למה דווקא במאים, תסריטאים ושחקנים אשכנזים יצרו את סרטי הבורקס, שבמרכזם עמדו דמויות של מזרחים? כיצד עיצבו היוצרים האלה על המסך הגדול את ההוויה המזרחית, שלא תמיד הכירו? האם היתה זו גזענות שגרמה להם לעצב את דמויות המזרחים בסרטים הללו באופן סטריאוטיפי מוקצן ונלעג?" ומכאן אני שואל האם העובדה שהיוצרים שכתבו על התרבות המזרחית בצורה סאטירית, בעצם לעגו למזרחים באמצעות הגחכה של דמויות כמו סאלח שבתי ואביו של צ'רלי. מהצד השני, אנחנו יכולים לראות שבסרט 'אבא גנוב', שגם הוא נכתב, בוים והופק ע"י יוצרים אשכנזיים, הדמות המוגחכת היא דווקא דמותו של עוה"ד קוגלר.
הסבר/י את המודל התרבותי-סמיוטי וכיצד הוא בא לידי ביטוי באחד מהטקסטים התקשורתיים שחקרת בעבודתך.
המודל התרבותי סמיוטי זה מודל שאומר שכל אחד יכול לפרש את הטקסט התקשורתי בדרך שהוא רוצה. זה בא לידי ביטוי בטקסטים תקשורתיים שלי בכך שכל אחד יכול לפרש את סרטי בורקס איך שהוא רוצה לדוגמא מזרחים יכולים להיפגע מסרטי הבורקס לעומת אשכנזים יכולים להגיד שזה מצחיק אותם.
מהי גישת "שימושים וסיפוקים"? הסבר על אילו צרכים עונה הצפייה במקרים אותם חקרת?
גישת השימושים והסיפוקים מתארת כיצד הצרכן עושה שימוש באמצעי התקשורת כדי לספק צורך שיש בו: בריחה, סקרנות, רוגע וכו'. במקרי הבוחן שלי הצפייה בסרטי בורקס מספקת את הצורך בהנאה ואולי אפילו בריחה מהמציאות ע"י צפייה בתוכן הומוריסטי