סטריאוטיפ

הכלל יתר, אנחנו לוקחים אמונה ביחס למאפיינים של קבוצת אנשים מסוימת ומחילים אמונה זו על כלל חברי הקבוצה (כל הפולנים הם... כל החרדים הם...). בדרך כלל יחס סטריאוטיפים מופנה כלפי קבוצה אתנית, מעמדית או מגדרית.

חשוב לזכור, כולנו מבצעים חשיבה סטריאוטיפים כיוון שזה עוזר לנו להתמודד עם הרבה מאוד מידע בזמן קצר. מאחר ואנחנו לא מסוגלים לעבד את המידע הרב בצורה נקודתית ולשפוט כל אדם לגופו, אנחנו משתמשים בקיצורי דרך – חשיבה סטריאוטיפית (נשים הם... גברים הם... מי שלבוש כך הוא... וכו').

חשוב לבחון ייצוגים סטריאוטיפים בתקשורת: למשל סטריאוטיפים אתניים בסיקור החדשותי, סטריאוטיפים מגדריים בשידורי ספורט או בפרסומות ועוד.

*המושג סטריאוטיפ קשור לעבודה שלי בגלל שאני מחפש סטריאוטיפים בסרטי בורקס .

​

לוקאליזציה

לוקאלי – מקומי, לוקאליזציה – לעשות משהו מקומי. המושג מובא בתגובה למושג גלובליזציה. בתחום התקשורת: בעוד גלובליזציה מדגישה את ההשפעות מהעולם הרחב על התרבות המקומית, לוקאליזציה מדגישה את ייצור התרבות המקומית, לדוגמה, הפקות מקור לטלוויזיה, קולנוע מקומי ועוד. לעיתים לוקאליזציה יכולה להיות תגובת-נגד לגלובליזציה (לדוגמה, בצרפת חוקקו חוק שמחייב בתי קולנוע שמייבאים סרטים אמריקאים לשלם סכומים לטובת תעשיית הקולנוע המקומית).

חשוב לזכור את השפעת המגמות (גלובליזציה, לוקאליזציה) על עיצוב התרבות: לוקאליזציה = עיצוב תרבות מקומית, על ידי המקומיים למען עצמם. גלובליזציה = ייבוא תרבות (ערכים, אמונות, נורמות) לקהילה המקומית ממקומות זרים/אחרים. מגמה של לוקאליזציה מעודדת את היצירה של התרבות המקומית, הפקות מקור ויצירה שנובעת מתוך הקהילה ולמען הקהילה ורבים רואים בכך יצירה אותנטית, שמקדמת את התרבות המקומית (ולכן רואים בכך יתרון). מצד שני, עודף לוקאליזציה יעודד סגירות מתוצרי תרבות ממקומות אחרים ועלול להוביל לסגירות תרבותית (ולכן יש בכך חיסרון).

מושג חשוב שמשלב בין הגלובליזציה לבין הלוקאליזציה הוא גלוקאליזציה– התאמת תכנים מקומיים לתוצרי תרבות מיובאים. לדוגמה, ליהוק ישראלי (ערבים, יהודים, דתיים, חילוניים, מזרחיים אשכנזים) לתוכניות בפורמט גלובלי (האח הגדול, הישרדות, משחקי השף וכו').

*המושג לוקאליזציה קשור לעבודה שלי בגלל שהסרטים שאני חוקר הם סרטים מקומיים סרטים שעשו אותם בארץ וזה לא סרטים שהעתיקו אותם ממדינות אחרות.

​

תיאוריית אי-ההלימה

 אי התאמה בין שני מישורים או שדות תוכן יוצר הומור יש הטוענים כי אי ההתאמה עומדת בבסיס כל טקסט הומוריסטי. ההומור מתקיים שמובעים יחד שני רעיונות, מושגים או מצבים שלא תואמים זה את זה או אף מנוגדים להם. תיאורייה זו מתמקדת באופי הטקסט ההומוריסטי ופחות ביוצרי הטקסט או בנמעניו.
*תיאוריית אי ההלימה קשורה לעבודה שלי בכך שאופן הצגת הדמויות בצורה הומוריסטית נוגדת את המצב המצוי באותה תקופה של סרטי הבורקס

 

ייצוג

ייצוג הוא דימוי או שיקוף של משהו מהמציאות. כלומר, ייצוג מבקש לשקף/לתאר/להראות משהו מן המציאות באמצעות סמלים – שפה, מילים, ויזואל, תצלומים, טקסט (ושילובים שונים בין האמצעים הללו). במילים אחרות, ייצוג הוא ביטוי סמלי של משהו מן המציאות.

בהקשר לתקשורת – התקשורת היא אמצעי מרכזי של ייצוג – היא מפיצה באמצעות כלים סמליים (ויזואל, טקסט, סאונד וכו') ייצוגים של חלקים מן המציאות. מהדורות חדשות מציגות ייצוג של המציאות, כפי שהעיתונאים והעורכים מצאו לנכון. יש תוכניות שמנסות לייצג את החברה הישראלית ומעמתות בין נציגים של פלחים שונים (בריאליטי, בדיוני אולפן). סרט קולנוע מציע ייצוג של סיפור רומנטי או הרפתקאות, פרסומת מציעה ייצוג לנשים וגברים בצורתם האידיאלית וכן הלאה.

חשוב להזכיר כי לעולם יהיה פער בין הייצוג (הממד הסמלי) לבין המציאות אותה מבקשים לייצג. אין אפשרות להציג ייצוג שלם ומלא של המציאות. לכן, כתלמידי תקשורת נשאל: מהם הפערים בין הייצוג לבין המציאות? מהן הסיבות לפערים אלו? את משרתים פערים אלו? כיצד מייצגים קבוצות או תופעות שונות ומדוע? ועוד

*המושג ייצוג קשור לעבודה שלי בכך שבסרטי בורקס מייצגים את החברה הישראלית.

 

סאטירה

היא ז'אנר שמבקש להציג ביקורת באמצעות שימוש בהומור. מדובר בטכניקה אמנותית שמבקשת ללעוג לגורם מסוים (אדם, אמונה, רעיון, קבוצה), במטרה לגרום לפעולה חברתית, לגרום לשינוי או למנוע אותו. הסאטירה היא אמצעי רטורי להעברת ביקורת, שמשתמש בטכניקות שונות של הומור: פרודיה, חיקויים, הלעגה, הגזמה ועוד. סאטירה היתה קיימת עוד ביוון העתיקה ולאורך ההיסטוריה הופיעה בטקסטים מתחומים שונים: ספרות, תיאטרון, טלוויזיה, קולנוע ועוד.

חשוב להדגיש את המקום הפוליטישל הסאטירה. יש קשר הדוק בין סאטירה לתרבות דמוקרטית. התכנים הסאטיריים מענגים את הנמענים – שצוחקים ולועגים, אבל הרבה פחות נעימים למושאי הביקורת (פוליטיקאים למשל) שעליהם הטקסט (והקהל) לועג. הסאטירה לכן מותחת את גבולות חופש הביטוי ולעיתים מסמנת את הקצה אליו מותר להגיע.יש חשיבות לצורה (הומור) בה מובע התוכן, יש תכנים שלא היו מתקבלים בציבור אם היו מובעים שלא באמצעות הומור. הסאטירה היא גם כלי מרכזי להבעת ביקורת. לעיתים קרובות ביקורת על השלטון לא מקבלת קהל רב: הביקורת לעיתים מורכבת וקשה להבנה, לעיתים משעממת ועוסקת בפרטים ולעיתים לא מגיעים אליה כלל. כאן המקום של סאטירה כבמה מרכזית להבעת ביקורת באופן מזמין, נגיש ומהנה.

*המושג סאטירה קשור לעבודה שלי בכך שבסרטי בורקס מעבירים ביקורת על האנשים וזה גורם לנו לצחוק.